¹ נסמכה ירידה לירידה. ב״ר פפ״ה אות ב׳, וילקוט רמז קמ״ד, ולק״ט וישב ל״ח א׳ על וירד יהודה לא היה צריך קרייה למימר אלא ויוסף הורד מצרימה, ומפני מה הסמיך פרשה זו לזו, כדי לסמוך ירידה לירידה, ירידה דיהודה לירידה דיוסף, ועיין רש״י (ל״ט א׳).

² אל תקרי הורד אלא הוריד. סוטה י״ג ע״ב, ושם הסיום באופן אחר שהוריד איצטגניני פרעה מגדולתן. רק בב״ר שם כתוב והוריד את השכינה למצרים עמו, ועיין מגילה כ״ט ע״א, ועיין בלקח טוב.

³ דבר אחר: שהוריד יעקב אביו. ב״ר וילקוט ולקח טוב.

⁴ שפיטם עגלים לע״ז. ב״ר שם אות ג׳ וילקוט, ובב״ר שם סיום גם פוטיפרע שהיה פורע עצמו לע״ז, ועיין סוטה י״ג ע״ב.

⁵ שנסתרס בגופו. ב״ר ועיין בלק״ט הערה ט׳.

⁶ גבר ערום. ב״ר וילקוט שם.

⁷ בכל מקום מצרי מוכר כושי. בב״ר וילקוט בכל מקום גרמני מוכר כושי וכאן כושי מוכר גרמני, אין זה עבד כו׳, וכן יש לתקן לפנינו, ופי׳ גרמני לבן, עיין ערוך ערך גרמן והביא דברי המדרש וע״ש במוספי, ובלק״ט הביא וז״ל: מעולם הלבן מוכר את הכושי, וכאן הכושים מוכרים את הלבן, אין זה עבד, לפיכך ביקש מהם ערב כו׳.

⁸ שאם היה אומר לו רותחין. עיין ב״ר פפ״ו אות ה׳, וילקוט ולק״ט, הוה אמר ליה מזוג רותחין, והיו רותחין פושרין והי׳ פושרין, ועיין תנחומא הנדפס מכבר וישב אות ח׳, ומה וכל אשר עושה ה׳ מצליח בידו, היה מוזג לרבו קונדיטון כו׳.

⁹ מאמבטי אחד. הסיום ליתר שם, ועיין ערוך ערך אבט וערך אמבט.

¹⁰ זו אשתו כו׳ לשון נקייה. ב״ר שם אות ו׳, וילקוט ורש״י ולק״ט ויב״ע.

¹¹ הרהורי דברים. ב״ר פפ״ז אות ד׳, ילקוט רמז קמ״ה, ולק״ט.

¹² ארורים. ב״ר וילקוט ולק״ט.

¹³ בדבר עבירה. ב״ר שם אות ה׳, וילקוט ולק״ט.

¹⁴ אמר לה מתיירא אני. ב״ר וילקוט.

¹⁵ דבר אחר: מתיירא אני מאבא. מתיירא אני מה׳. ב״ר וילקוט שם.

¹⁶ יוסף ומרדכי שווים בגדולה. עיין ב״ר שם אות ו׳, וילקוט ולק״ט, ושם חושב מה שנאמר בזה נאמר בזה.

¹⁷ אפילו שכיבה. ב״ר וילקוט ולק״ט ורש״י.

¹⁸ דבר אחר: ולא שמע. ב״ר וילקוט ורש״י, סוטה ג׳ ע״ב, יומא ל״ה ע״ב.

¹⁹ יום מבול נילוס. בב״ר שם אות ז׳, ילקוט רמז קמ״ו יום גבול של נילוס היה, ועיין בלק״ט הערה מ״ג.

²⁰ לחשוב. ב״ר וילקוט ולק״ט, ובת״א למיבדק בכתבי חושבניה, וכן מובא בלק״ט וב״ר פצ״ח אות כ׳.

²¹ וזימן לו הקב״ה דמות דיוקנו של אביו. סוטה ל״ו ע״ב, ועיין ב״ר שם אות ז׳, וילקוט שם, ועיין בתוס׳ סוטה שם ד״ה באותה שעה, מה שהביאו בשם ר׳ משה הדרשן.

²² קפץ. ב״ר שם אות ח׳, וילקוט שם.

²³ מסרה אותו בפי כל. בב״ר שם נתנה אותו בפיהם של כולם, ובלקט נתנה אותו בפניהם להתנפל עליו כולהם.

²⁴ מחבקתו. ב״ר שם וע״ש במ״כ.

²⁵ אמרה לו. שם שם, ולק״ט ורש״י, ועיין ברמ״בן.

²⁶ אמר יודע. עיין ב״ר ובהוספה שניתוסף שם בפנים המדרש, ועיין בלק״ט ובהערה נ״ג.